מונחים במוזיקה – הרשימה החלקית

רשימה חלקית של מונחים בסיסיים במוסיקה:


צליל: 
תופעה אקוסטית המאופיינת בגובה מוגדר.


נהוג לאפיין אירוע צלילי באמצעות גובה, עוצמה, גוון ומשך.

 (גובה הצליל נקבע על ידי התדירות הבסיסית של גלי הקול. ככל שהתדירות של הצליל גבוהה יותר נשמע הצליל גבוה יותר. לדוגמא, כאשר אמבולנס צופר מתקרב אלינו, תדירות גלי הקול שמגיעים לאוזננו הולכת וגדלה ככל שהו מתקרב אלינו. כתוצאה מכך, נשמעת הסירנה שלו גבוהה יותר ויותר תופעת דופלר).


תו:
הביטוי הגראפי של הצליל

מוזיקה והקלטות

מלודיה:
מלודיה היא קו מנגינה, להבדיל מהרמוניה, שהיא היחס בין הצלילים, הציר האנכי. המלודיה היא מרכז השיר או היצירה והכל מתרכז סביבה

ישנם מספר סוגי מרקמים של מלודיות:מרקם מונופוני: (חד קולי) קו מלודי יחיד. בתקופת ימי הביניים בעיקר, המוזיקה הייתה בנויה מקו מלודי אחד בלבד ללא ליווי או קווים מלודיים אחרים.

מרקם פוליפוני: (רב קולי) בתקופת הבארוק ובתקופת הרנסאנס בעיקר, היצירות היו בנויות ממספר קווים של מנגינה ללא ליווי כאשר לכל קו מלודי עצמאות וחשיבות זהה. בערכו מן המלודיה. בתקופה הקלאסית לדוגמא, היצירות היו בנויות מקו מלודי עם ליווי הפחות בערכו מן המלודיה.  

סולם 
"
מחסן" הצלילים המרכיבים יצירה. כל הצלילים במוסיקה המערבית מורכבים בתבניות שבנויות לפי מרווחים. המרווח הכי קטן שיש הוא חצי טון. הסולם המז'ורי בנוי מ-טון, טון, טון, חצי טון, טון, טון,טון, חצי טון. בכל סולם יש צליל יסודי והוא החשוב יותר ביצירה, נקרא גם הטוניקה.במוסיקה מערבית אנחנו משתמשים בסולם של 12 צלילים בתרבויות אחרות יש סולמות ומקאמים משוכללים יותר. במוסיקה ערבית יש מרווחים קטנים יותר מחצי טון- רבעי טונים למשל. למרות שלאוזן מערבית זה נשמע מזויף זה בעצם נכון.


מקצב(ריתמוס):
יחסי המשך בין הצלילים ביצירה מוסיקלית. היחס במשכי הזמן של צלילים עוקביםטמפו:
"
מהירות", המהירות בה מבצעים את המוסיקה. בדרך כלל כתוב כהוראה בתחילת היצירה אבל בסופו של דבר תלוי בפרשנות ל הנגן או המנצח שמבצע את היצירה.טמפו מהיר, שמח עליז – Allegroטמפו מתון,– Andanteטמפו איטי– Adagio

משקל (מטרום):בתחילת כל יצירה מוסיקלית מופיע ביטוי מספרי בצורה של שבר. המונה מסמל את מספר היחידות בכל תיבה והמכנה את גודלן. נוצר על ידי הדגשה של פעימה שמספרה זה או אחר.  

דינאמיקה:
דרגות העוצמה של הצלילים מחלש מאוד (פיאניסימו) לחזק מאוד (פורטיסימו) וכל מה שבניהם.
P
F
דימינואנדו: "פוחת והולך" החלשה הדרגתית של עצמת הצליל.

קרשנדו: "הולך ומתחזק" חיזוק הדרכתי של עצמת הצליל.

דוגמא באתר.


גוון:
האפיון של הכלי או המרקם המוסיקלי. אם חליל מנגן צליל מסויים ואבוב מנגן את אותו צליל באותו אורך בדיוק ובאותה עוצמה דינאמית עדיין נזהה בקלות שאלו שני כלים שונים על ידי הגוון. הגוון קשור בגל שיוצר הכלי ובצלילים העיליים. ישנן מילים רבות לתאר גוון כמו- מתכתי, אוורירי, צורמני, כהה או בהיר, חם, שטוח וכו'.

ארטיקולציה:
אופן חיתוך הצליל. הנפוצים ביותר הם לגטו וסטקאטו ואולם ישנן דקויות רבות של ארטיקולציה.
לגטו:"קשור ביחד". ביצוע המוסיקה ללא הפסקה בין הצלילים. 

סטקאטו:"מנותק" נגינת הצלילים באופן לא מחובר, חד וקופצני.  

קולות במוסיקה: במוזיקה, קולות הם הדרך לסדר את הצלילים לפי גובהם. במושג "קול" משתמשים בעיקר במקהלה, אך אפשר להשתמש בו גם לדברים אחרים. במוזיקה קיימים ארבעה קולות מרכזיים (מסודרים מן הגבוה לנמוך): סופרן, אלט, טנור ובס.


סופרן:"הגבוה מבין הקולות הנשיים". מחוץ להקשר הווקאלי הרווח של המילה, משתמשים במונח "סופרן" אף לתיאור תפקיד מוזיקלי כלשהו ביצירה, אשר לו הקו המוזיקלי הגבוה ביותר במאזן סך הקולות או לתיאור תפקידו של כלי נגינה במסגרת משפחת כלים כלשהי. כך לדוגמה נוכל לשמוע על "סקסופון סופרן" – הסקסופון המנגן במנעד סופרן מבין משפחת הסקסופונים, או למשל נוכל לומר כי בהרכב של כינור, קלרינט, קרן וצ'לו, הכינור הוא זה המנגן את "תפקיד הסופרן".

אלט:אלט או אלטו הוא קול נמוך במעט מהסופרן. האלט הוא נחשב לקול "פנימי".

טנור:טנור הוא הקול הגברי הטבעי (היינו, מבלי להחשיב קסטראטי וזמרים המשתמשים בפלסטו) הגבוה ביותר. המאהב, לרוב הגיבור.

בס:בס הוא הקול הגברי הנמוך ביותר, או התפקיד המוזיקלי הנמוך ביותר ביצירה מסוימת.